צוואה הדדית – על בזבוז כספי הירושה של בן זוג

במקרים רבים עולה השאלה מה מותר ליורש הראשון לעשות ברכוש שירש, שהרי הוסכם מראש בצוואה ההדדית, כי לאחר פטירתו, יעבור הרכוש לילדי בני הזוג.

הכלל הוא, כי היורש הראשון הוא בעלים ברכוש שירש, ולכן הוא רשאי "לעשות במה שקיבל כבשלו". ברם, סעיף 45 לחוק הירושה קובע כי המוריש יכול ורשאי לכלול בצוואה הוראה המצווה את היורש לעשות דברים או להימנע מעשייתם. בעבר נפסק כי קיימים 3 מצבים להגבלת כוחו של היורש מעשייה בעיזבון. הראשון, הגבלות ברורות מטעמו של המוריש על כוחו של יורש ראשון לנהוג בנכסי הירושה מנהג בעלים. השני, הגבלות שניתן להסיק מתוך הצוואה ומחומר לגיטימי אחר לפירוש הצוואה. השלישי, מצב של "יורש אחר יורש" אשר ממנו עולה, כי היורש הראשון אמנם יכול לעשות כרצונו ברכוש שירש, אך מנוע מלצוות אותו לאחר.

עוד נפסק, כי גם סעיף 53 לחוק הירושה מאפשר למצווה להגביל את כוחו של היורש ביחס לעשייה כרצונו בו, באמצעות קביעת תנאים. כך לדוגמא, אם קבע המוריש שיורש א' אינו יכול להשתמש בעיזבון לצורך מימון נסיעה לחו"ל, הרי שאיסור זה תקף, ויורש ב' (היורש המאוחר) עשוי להגיש בקשה לצו מניעה לצורך סיכול כוונתו של יורש א'.

במקרה ואין כל הגבלה על המוריש (מלבד זו האוסרת עליו כאמור בכל מקרה להוריש לאחר את הרכוש שירש), עשויות להתעורר בעיות מוסריות קשות, באשר קיימת זכות ליורש א' ל-"בזבז" את ירושתו של יורש ב', מי שזכאי לקבל את העיזבון  מאוחר יותר. סעיף 53 לחוק הירושה קובע כי הוראות סעיפים 41-52 (פרט לסעיף 42(ד) לא יחולו אם מופיעה בצוואה הוראה אחרת, ובכך מאפשר להגיש טענה מעניינת במיוחד כנגד מימוש מלא של הוראות הסיפא לסעיף 42 לחוק, אשר מאפשר ליורש הראשון "לעשות במה שקיבל כבשלו". לפיכך, אם המצווה קבע בצוואתו תנאי כי היורש רשאי לעשות בעיזבון רק לצורכיו ולמילוי מחסורו, הרי שהיורש השני רשאי להגיש לבית המשפט בקשה כנגד היורש הראשון, במטרה להגן על העיזבון מפני מהלכי העברת העיזבון לידי אחר או מכירתו. בקשה שכזו עשויה לכלול מינוי מנהל עיזבון אשר יפקח על נכסי ההורשה וידאג כי השימוש בהם יערך לפי הוראות הצוואה. סעד זו הינו למעשה צו מניעה לכל דבר ועניין, בבחינת הקדמת תרופה לחולי, באמצעות הגבלת היורש לשימוש בעיזבון.

השאלה הטעונה הכרעה על ידי בית המשפט לענייני משפחה במקרים אלו היא האם יש בצוואה הוראה המסייגת את זכותו של היורש הראשון לעשות במה שקיבל כבתוך שלו" או האם קיימת הוראה המטילה עליו חיובים במובן סעיף 45 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, ולפיכך, יש למקד את הטענות העובדתיות והמשפטיות לכיוון זה, בעת ניהול משפט.

כתמיד, מומלץ לפנות לעו"ד המתמחה בדיני ירושה, על מנת להעריך את סיכויי ההליך, בתוך התייחסות ספציפית לחומר הראיות ולעובדות נשוא המקרה.

הערה: המאמר מכיל חלקים נבחרים מתוך ספרו של עו"ד ד"ר רן מובשוביץ, "לנצח במאבק על הירושה", מדריך לניהול אסטרטגי של משפטי ירושה.

הערה: רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.