סיפור לחג השבועות מאת : עו"ד אביגדור ליבוביץ 22.5.15
אנו נמצאים ערב חג השבועות, חג מתן תורה. יש מי שעבורו החג הוא הזדמנות לאכילת מאכלי גבינה והעלאת זיכרונות ילדות על משחקי מים במדשאות הכפר. יש מי שעבורו חג השבועות הוא סיום מסע שהחל בחג הפסח, עובר ב- 49 ימי ספירת העומר בהם האדם מכין עצמו ליום ה- 50 הוא יום קבלת התורה, חג השבועות, שיחל במוצ"ש.
האדם עובר מסע נפשי ופנימי עמוק ונובר בכל החלקים במטרה לתקן ולגדול ולעלות עוד מדרגה. כל אחד והמדרגה שלו, יש מי שיעלה בחומר, בעבודה, בפרנסה ויש מי שיעלה ברוח, בנפש ובפנימיות, כל אחד כפי מידתו ובהתאם למה שהוא מבקש. בימים אלה המטרה היא לזכור כי לא רק על עצמנו אנו אמורים לחשוב, אלא על הזולת, על המשפחה, החברים, הילדים האשה/הבעל, במטרה להשפיע ולהביא לקירוב לבבות, לשמחה ואחדות.
כאשר תשבו עם המשפחות בחג תחשבו לרגע, כי לא הכל מובן מאליו, החיבור שאני מקווה שקיים אצלכם בין בני המשפחה והחברים, לא נמצא בכל בית ואם תסתכלו מסביב על השכנים שלכם במושב, תוכלו בקלות למצוא משפחות שלא יושבות יחד בחג ובהרבה מקרים הגורם לכך הוא ויכוח על נחלה, שעומדת במרכז הסיפור שלנו לכבוד חג השבועות.
אשתף אתכם בסיפור על שלושה יורשים שירשו נחלה לפני 10 שנים. ההורים לא הותירו צוואה אחריהם ומאז פטירת ההורים, הילדים מתמודדים עם הנחלה שעומדת בתווך וגורמת לפירוד ביניהם. היורשים לא הצליחו במהלך השנים למצוא את הדרך לחלוק בזכויות, כאשר שניים מהם רוצים לקבל את הזכויות בנחלה ואחד מהם מתגורר בנחלה מזה 20 שנה עם משפחתו.
ככל שהשנים עברו הקרע העמיק והיחסים התערערו, עד שהיורשים הפסיקו כל קשר ביניהם לרבות בין הילדים של כל אחד מהם. הניהול של הנחלה נעשה באמצעות שניים מהם וגם זאת בקשיים רבים ועם הרבה חוסר אמון ביחס לכספים שהתקבלו במהלך השנים מהשכרת מבנים בנחלה.
כל אחד מהיורשים חווה סערות נפש עצומות במשך שנים ונוכח השנים שחלפו ולאחר שהיורשים התבגרו, הבין כל אחד מהם בדרכו, כי חייב להימצא פתרון לנחלה על מנת שלא יעבור על הדורות הבאים מסע הייסורים שעבר עליהם.
בשלב זה כבר החלה התערבות מצד הילדים של כל אחד מהיורשים, לאחר שהילדים התחתנו והקימו משפחות, כאשר חלקם אף דימינו כי הם יקבלו את הזכויות בנחלה וחלקם הזדקקו לכספים ועל כן החלו להפעיל לחצים על ההורים לבצע פעולה אופרטיבית ביחס לחלוקת הנחלה בין היורשים.
לאור כך שהיורשים לא דיברו ביניהם שנים רבות, היה קושי רב להתחיל את הצעד הראשון לקראת הפתרון המיוחל ביחס לנחלה ובעזרתו של בן הזקונים של אחד היורשים שליבו היה פתוח לשמוע את הצדדים האחרים, נחלצה המשפחה מהליכים משפטיים והצדדים הגיעו לגישור ביחד עם הילדים.
בישיבה הראשונה מצאתי שהמחלוקת שארכה שנים כה רבות העמיקה את הפער ואטמה לכל אחד את הלב כלפי השני באופן שנדרש טיפול עומק שהוא לאו דווקא משפטי, בכדי למצוא פתח קטן להכניס קצת אור בחושך שהתעצם במהלך השנים.
מצאתי אחים שאין להם כל רגש אחד כלפי השני, זרים ממש ואולי אף יותר מכך, כי לעיתים גם כלפי זר אתה מוצא חמלה ואילו כאן מצאתי כעסים, שנאה, קנאה, תאוות, יצר נקמנות ועוד ועוד רגשות קשים שיצרו התנגדות רבה בדרך למציאת הפתרון ביחס לנחלה ויותר מכך בחתירה למטרה העליונה שהיא איחוד המשפחה.
בפגישות המשותפות נשמעו צעקות מכל עבר, מעל הראש חלפו הדים של מלחמה והאווירה היתה מתוחה עד כדי כך שהישיבה עמדה להתפוצץ. ברגע אחד הכל היה מתהפך וכל אחד היה הולך לדרכו מבלי להביט רגע לאחור, עם כעסים שהרבה מהם אלו דמיונות ותחושות שאין להם כל אחיזה במציאות. תחושות שנולדו בראשו ובמוחו של כל אחד מהיורשים מבלי שהיה למי מהם קשר עם רעהו במהלך השנים, כאשר היצרים והכעס לובו והתעצמו ללא כל מקור לפרוק עליו את הכעס או לפחות לבחון למה בכלל הוא קיים?
השליחות של המגשר במקרה זה היא לא במישור המשפטי אלא במישור הנפשי. מבלי לאפשר לכל אחד לפרוק את היצרים, הכעסים ואת השק המלא שאגר כל השנים, לא ניתן יהיה להתחיל את המהלך של הגישור.
זיהיתי את היורש הצעיר ביותר העונה לצורך סיפורנו לשם משה (שם בדוי). משה בחור רגיש, פגוע, הוא זה שבנה את הבית בנחלה לפני שנים בהסכמת ההורים והנפש העדינה שלו אפשרה לפעור חריץ קטן לצורך תחילת התהליך. שאלתי את משה לפשר הפער שנפער בין היורשים במהלך השנים. משה הסביר שההורים רצו מאוד בטובתם של כל הילדים, הם לא היו בעלי אמצעים וגם הנחלה ששוויה עומד כיום על כשבעה מיליון ₪, לא משקפת את המצב הכלכלי של ההורים שחיו מכספי פנסיה וביטוח לאומי עד סוף ימיהם. הסתבר שההורים היו נשמות טובות שדאגו לכל מחסורם של הילדים והורידו מצלחתם בכדי לדאוג לילדים ללימודים גבוהים ולמקצוע, אתו כל אחד החל את החיים. הפער נפער כאשר ההורים הסכימו כי משה יבנה את הבית בנחלה. האחים חשו שלא שיתפו אותם בתהליך ואת העומס הזה הם סוחבים איתם כל השנים וגם כיום כאשר ההורים כלל לא בנמצא.
לאחר שיחות עם האחים, הבנתי שאכן העובדה שמשה, בן הזקונים, בנה את הבית בנחלה הביאה לכעס שהלך והתעצם כל השנים.
כעת פניתי לבחון את האפשרות של היורשים לפתוח את הלב. ביקשתי שהיורשים יפנימו שהעובדה שמשה בנה את הבית בנחלה לא נבעה ממקום של מחטף אלא שזו היתה החלטת ההורים והדבר היה נכון עבורם באותה עת, שכן משה שגר בנחלה סייע להם רבות עד סוף ימיהם, מה שעזר גם לאחים בנטל הדאגה להורים בעת הזקנה. בסיוע של הנכדים ובאמצעות העלאת זיכרונות חיוביים ביחס לקשר עם ההורים והרצון הטוב שהיה להם לדאוג לילדים, הצלחנו לאט ובטוח לפתוח פתחים קטנים בנפש ולהכניס מעט אור פנימה בכדי שכל אחד יוכל להרגיש מעט חום כפי שראוי בין בני משפחה.
לאחר ארבע פגישות ארוכות הגיעו האחים, להסכם גישור והסכימו למכור את הנחלה למרבה במחיר. משה שגר בנחלה קיבל תוספת לחלקו עבור ההשקעות בבניית בית המגורים ובחג השבועות שיחול מחר בערב המשפחה תתאחד ותשב ביחד עם כל הילדים.
התהליך שעבר על המשפחה גיבורת הסיפור שלנו, מייצג תהליכים שעוברים על משפחות רבות במגזר החקלאי, אם כאשר ההורים בחיים ואם כאשר ההורים הלכו לבית עולמם.
במסגרת פרוייקט "משפחה ונחלה" ובערבים מרוכזים שאנו עורכים במושבים, אנו מנסים להציף בפני ציבור בעלי הנחלות, "דור שני" ו"דור שלישי" לרוב, את הבעיות עימם התמודדו ההורים שלהם ומראים להם שהעבר חוזר על עצמו שכן "יצר האדם רע מנעוריו".
אם האדם לא יעשה תיקון פנימי עמוק ויברר היטב מה מתרחש בפנימיות שלו כאשר הוא מבקש להתמודד עם סוגיית הנחלה ויקדיש את מירב תעצומות הנפש, המחשבה, והרצון לתקן את טעויות העבר ולא יחשוב רק על עצמו אלא על הזולת, לא יימצא הפתרון הנכון ביותר עבור משפחתו.
אני מאחל לכם ולבני משפחותיכם "שבת אחים גם יחד", קירוב לבבות, שמחה, בריאות ואושר שיהיו מנת חלקיכם לשנים רבות.
הערה:
רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו.
אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה.
הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.
דאר אלקטרוני:
