כניסת עו"ד    רישום עו"ד

אשף המשפט אשף המשפט
"כל הנושאים בלחיצה אחת"
המתן בבקשה

נחלה לדורות - יום השואה תשע"ח - חלק ב'


עורכי דין - מידע משפטי: מגזר חקלאי - מיסים מגזר חקלאי - ירושת המשק החקלאי

שלח שאלתך לכותב המאמר
שלח שאלה בנושא לעורך דין
יש בתמונה שישה עיגולים
נחלה לדורות - יום השואה תשע"ח  - חלק ב'
מאת: עו"ד אביגדור ליבוביץ

המשך המאמר ...

פגישה שלישית - הסיפור האמיתי נחשף:


לאחר יומיים התקבלה שיחת טלפון מהאחות דנה שמתגוררת בהרחבה במושב. היא ביקשה להגיע לפגישה בהקדם ואכן היא הופיעה במשרדי לאחר מספר ימים. דנה אישה כבת חמישים, משכילה, ד"ר לרפואה, משכמה ומעלה בעלת נימוסים ונעימה לשיחה. דנה פתחה את השיחה ואמרה שהמשפחה כואבת מאוד את אבדן האם ז"ל. היא סיפרה שלמרות ניסיונות חוזרים שלה לדבר עם האמא על הנחלה היא נתקלה בסירוב תקיף מצידה. אמא לא הסכימה בשום מקרה לדבר על הנחלה. דנה סיפרה שאמאהיתה לביאה ממש, היא ליכדה את המשפחה וידעה בדיוק מה כואב למי והיתה שם בשביל כולם כל השנים. עיניה של דנה נצצו מדמעות. פניה של דנה היו מתוחות והיא נראתה כמי שלא נשברת בקלות. אישה חזקה עם אמונה עמוסה ברגשות. היה נראה שיש סיפור מאחורי הדמעות והוא אכן נחשף מיד לאחר שדנה לגמה מכוס המים שהיתה לידה.

דנה שיתפה כי הגיע לידיעתה מהדיבורים במושב, שהוגשה תביעה כנגד האחים שלה. דנה החלה לדבר על אביה ז"ל שפיתח את הנחלה ובמו ידיו הביא אותה למצבה כיום. היא היתה הילדה המועדפת של אבא "תום בוי" ממש. היא סיפרה שכאשר היתהילדה היא נהגה לנסוע על הטרקטור עם אביה, היא אהבה לשבת על הכנף של הטרקטור. היא תיארה מה היא חשה כשהרוח העיפה את שערה לכל עבר ואבא נותן לה יד. היא הרגישה שדבר לא יכול לפגוע בה כשאבא לידה. היא סיפרה שהנחלה היתה כל חייו והיא היתה לידו שעות רבות וסייעה לו.
אני רוצה לספר לך למה אני כאן היא אמרה. המתח גבר בחדר, דנה התיישרה על הכסא עיניה ירקו אש, היא היתה ממוקדת מטרה ונראה היה שמשהו עמוק וחזק עומד להיחשף.
באחד מהטיולים המשותפים שלי עם אבא בחממות, אמרה דנה, בעודנו מביטים על הפרחים המדהימים שגדלו עם הרבה אהבה שקיבלו מאבא, פתאום אבא נעצר, הביט בי בעיניים דומעות, חיבק אותי חזק ואמר: "דנה יקירתי יום אחד אני לא אהיה פה אבל את חייבת להבטיח לי שתעשי מה שצריך בכדי שהכל ימשיך להתקיים לדורות".    הייתי אז רק בת 15 אבל הבנתי הרבה מאוד דברים על החיים לאחר בילוי של שעות במחיצתו של אבא. את המשפט של אבא אני זוכרת עד היום, הוא מהדהד בראשי כאילו אבא כאן ממש לידי, אוחז בידי כמו פעם, למרות שחלפו עשרות שנים.
הדמעות זלגו מעיניה של דנה ללא הפסקה היא דיברה בשצף, דבר לא הפריע לה, נראה היה שהיא עומדת להתפוצץ מרגשות, היא לגמה מהמים לקחה נשימה עמוקה והמשיכה לספר את סיפור חייו של אביה.

אני רוצה לספר לך איך הכל התחיל היא אמרה. אבא גדל בפולין, היו לו הורים מדהימים ושתי אחיות. בערב אחד כאשר אבא היה בן 15, חיילים גרמנים פרצו את דלת הדירה ולקחו את אבא עם האחיות וההורים למחנה ריכוז. הם היו המומים ומבוהלים.העמידו אותם בשורה. הם חיכו לתורם בכדי לדעת לאן שולחים אותם. בראש עמד מנגלה יימח שמו וזכרו. אבא עמד אחרי האחיות וההורים וראה במו עיניו איך בהינף אצבע שולחים אותם למוות של קדושים. את הרגעים האלו אבא היה מתאר בקצרה אבל יכולתי לראות על הפנים שלו את הכאב והכעס. אני הכרתי אותו יותר טוב מכולם וידעתי עד כמה התמונות שעולות בראשו טריות למרות שחלפו עשרות שנים. אבא הגיע לראש התור ובהינף אצבע סימנו לו ללכת שמאלה. אבא הלך ימינה והחל לרוץ. חיילים גרמנים רדפו אחריו ולכדו אותו והחזירו אותו. הוא עמד שוב מול הרוע בהתגלמותו. ללא כל הסבר הגיוני אבא חייך וחשף את השיניים המדהימות שלו. כאשר האיש האכזרי חסר הרגשות יימח שמו הביט בו הוא לפתע שינה את דעתו ונתן הוראה שאבא הולך ימינה לעבודה. אבא נסע ברכבת והגיע למפעל שם הוא עבד שנתיים. בגיל 17 בהתקוממות שהיתה במפעל אבא ברח והחל לרוץ אל היער. אבא רץ ריצת עמוק.לפתע החלה הפגזה ואבא נפגע מכדור שחדר לו לכתף. אבא התעלף ונפל על הרצפה. הוא התעורר לאחר מספר דקות והחליט שהוא יחיה לא משנה מה יקרה. הוא חבש את עצמו עם החולצה וביקש לחפש עזרה. אבא ראה מרחוק בקתה ובכוחות שהוא גייס בעזרת תפילות, הוא הגיע ודפק בדלת. הדלת נפתחה. בפתח עמדו חיילים גרמנים שתויים. הם הביטו באבא. העיניים שלו ביקשו עזרה. הוא היה מופתע לראות את החיילים וזה היה נראה כמו הסוף. אחד החיילים אמר בגרמנית"בא נירה בו" אך השני שהיה שתוי ענה "חבל על הכדור בא נכה בו עם הכת של הרובה" ואז ענה לו הראשון "אם נהרוג אותו נצטרך לקבור אותו בא נורה לו לחפור בור ולאחר מכן נירה בו". הגרמנים יימח שמם הורו לאבא לחפור בור, אבא היה שותת דם, חסר כוחות, הוא היה צריך לגייס הרבה מאוד כוחות בכדי לחפור בור כשהוא יודע שעומדים לירות בו. אבא ידע שאין ברירה, הוא היה איש אמונה, והוא החל לחפור בור. הוא עבד ביד אחת, הכתף שלו שתתה דם והוא הרגיש שהוא עומד להתעלף. אבא למד בילדותו בע"פ את ספר התהילים. הוא התחיל לומר פסוקים מתהילים ללא הפסקה וביקש מאבא שבשמיים עזרה. אבא רצה להקים משפחה ובכל מאודו הוא ביקש מהשם שיציל אותו. הכל היה נראה אבוד אבל אבא לא איבד תקווה. הוא חפר וצעק את הפסוקים, הוא בכה, צעק, התחנן קרע את השמים בתפילות לאבא הרחמן שבשמיים. הגרמני הופיע לפתע דחף את אבא לבור, אך הבור לא היה עמוק מספיק והוא הורה לאבא להמשיך לחפור.

אבא לא איבד תקווה, הוא היה גמור לגמרי, עור ועצמות, איבד כמויות אדירות של דם אבל הוא לא הפסיק, הוא חפר וצעק את הפסוקים. אבא היה בתוך הבור החיילים עשו מעגל סביבו. הוא הביט בהם מתוך הבור למעלה, והפסוקים לא הפסיקו לצאת מפיו. הוא המשיך ונשא את עיניו לשמיים, הוא שמע את הגרמני דורך את האקדח, הנה הכדור יוצא מהקנה וזה הסוף.
אבא צועק: שִׁיר, לַמַּעֲלוֹת, אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל-הֶהָרִים מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי. עֶזְרִי, מֵעִם יְהוָה עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץאַל-יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ...כשאבא מסיים לצעוק את המילה "רגלך" פתאום נעצרת מכונית מגיע קצין גרמני מעל הבור ושואל את החיילים לפשר מעשיהם. הם מספרים לו והוא אומר להם להיכנס לבקתה ולהשאיר אותו לבד עם אבא. הוא מושיט יד לאבא ואבא יוצא מהבור. הקצין מסתכל באבא. אבא לא מבין מה קורה, הוא באפיסת כוחות. לפתע הקצין אומר לאבא תקשיב. גדלתי ביחד עם שכן שהיה החבר הכי טוב שלי, הוא היה יהודי ואני זוכר לו חסד נעורים. אתה עכשיו רץ מכאן לכיוון הרכבת, אתה עולה לקרון האחרון מתכסה בשמיכה ושוכב מתחת לספסל ולא קם עד שהרכבת עוצרת בתחנה האחרונה. אבא זוכר רק את המבט שלו ולא יותר מזה. אבא רץ במהירות שלא ניתן לתאר, הגיע לרכבת שכב מתחת לספסל בקרון האחרון והרכבת הזו היתה הרכבת לחיים.

אבא ניצל אחרי תלאות וייסורי נפש כי היתה לו אמונה. הוא הכיר את אמא הם עלו לארץ רכשו את הנחלה והקימו משק ומשפחה לתפארת במדינת ישראל. זה סיפור חייו של אבא.
    
דנה דיברה דקות ארוכות וכל העת הדמעות לא הפסיקו לזלוג מעיניה וגם אני לא יכולתי לעצור את הדמעות שיצאו להן ללא כל שליטה. היא דיברה ברגש והדברים יצאו מהלב ונכנסו ללב. זה היה סיפור מדהים, סיפור של אמונה שנותן הרבה מאוד כוחות.

דנה עצרה רגע והמשיכה לדבר. כאשר אמא היתה על ערש דווי היא אמרה לי מילים אחרונות שהיו צוואתה: "דנה אני יודעת שאבא אהב אותך מאוד, את היית הילדה המועדפת שלו, רק את יודעת עד כמה הנחלה היתה חשובה שלו ואני מבקשת ממך שתשמרי על הנחלה ועל המשפחה, אני סומכת עלייך". דנה בעיניים דומעות ובידיים רועדות חיבקה את האמא והבטיחה לה שהיא תעשה הכל בכדי לשמור על הנחלה והמשפחה לדורות - לאחר מספר ימים האם נפטרה.

דנה כאבה את האבדן של האמא. השמועה על הגשת התביעה הגיעה אליה והיא לא רצתה לדבר עם האחים בכדי לא לפגוע בהם. דנה לא ידעה את שידע מי שהיה בפגישה עם האמא - שהאחים רצו לנשל אותה ואת אחותה יעל מהזכויות בנחלה. דנה זכרה את אביה וזה מה שהנחה את צו מצפונה. הנחלה היתה כל חייו של אבא, היא עמודהאש שלו והיא ביקשה שהלפיד ידלוק ויעבור במשפחה מדור לדור. יש לי את היכולת הכספית היא אמרה ואני רוצה לשלם את סכום התביעה בכדי לסגור את התיק המשפטי ולהגיע להסדר בכדי שהאחים שלי ימשיכו את הנחלה. ההצעה היתה מאוד מרגשת. היא הגיעה לאחר פגישה סוערת שלא הותירה עין יבשה בחדר. סוכם כי האחים יוזמנו לפגישה בכדי לשוחח עימם על הנושא.

פגישה רביעית - הסדר משפחתי:
לפגישה הבאה הגיעו האחים, דנה ואחותה יעל. זה היה מפגש מאוד מרגש. האחים עדיין לא החלו לדבר אבל היתה התרגשות באוויר. היה ברור שמשהו הולך לקרות. האחים לא ידעו למה הבנות בחדר ולכן נתנו לדנה את רשות הדיבור ראשונה. דנה הביטה בנוכחים. פחד במה לא היה לה היא רגילה לדבר מול ציבור, היא מרצה מבוקשת ויכולה לדבר על ענייני רפואה בשטף מבלי שמישהו יוכל לעצור אותה. כעת היא היתה צריכה לדבר על הנחלה המשפחתית. התמונה של אביה עמדה לנגד עיניה כאשר האחים שלה נמצאים בחדר ואימה הלכה רק עכשיו לעולמה. כל הנוכחים ראו שהיה לה קשה. דנה אספה את עצמה ניגבה דמעה שזלגה מזוית העין, הברק של הדמעות הגביר עוד יותר את הלהט שהיה לה בעיניים כשהיא החלה לדבר על הנחלה. היא פתחה ואמרה: "אחים יקרים, הנחלה הוקמה על ידי אבינו האהוב. אתם יודעים עד כמה היחסים בינינו היו קרובים. אבא הותיר צוואה בע"פ כשהייתי בת 15. אבא ביקש שנשמור על הנחלה בכל מחיר ולצורך זה התכנסנו".

האחים ההמומים הביטו בה ולא הבינו לאן היא מכוונת. לאט הם התחילו להבין שדנה יודעת על התביעה אך לא חלמו על מה שהיא תגיד בהמשך. דנה המשיכה ואמרה: "אתם עבדתם כל השנים עם אבא ופיתחתם את הנחלה. אני שוחחתי עם יעל והחלטנו שלמרות שההורים לא הותירו צוואה אתם הזכאים לקבל את הנחלה". ברגע זה היה ניתן להרגיש את החשמל, בחדר היתה התרגשות שלא ניתנת לתיאור במילים. המבטים התמקדו  בדנה והיא המשיכה: "אני יודעת על הגשת התביעה ומבינה למה לא שיתפתם אותנו. ישבתי עם עצמי והחלטתי שאנחנו שומרים על הנחלה של המשפחה לדורות כמו שאבא רצה, גייסתי את הכספים ואני מבקשת לסגור את התביעה ולבצע ביניכם את החלוקה". האחים ההמומים לא יכלו להכיל את עוצמת הדברים וההלם שהם היו בו ניכר על פניהם. הם הודו לדנה ולא ידעו את נפשם מרוב אושר. דנה לא ביקשה כבוד היא הבהירה שזו החובה שחלה עליה והיא עושה זאת מאהבה לאבא לאמא ולאחים ובכדי לשמור על הנחלה לדורות כמו שאבא ציווה.

הסיפור הותיר בי תחושה חזקה של אמונה, הבנה ברורה שבורא עולם מסדר את הדברים במחשבת בריאה מסודרת ומדויקת עד הפרטים הקטנים. יש הרבה שאלות שהן גדולות מאיתנוואין לנו עליהן תשובה. הסיפור של משה ולאה ז"ל שהגיעו לארץ ישראל אחרי השואה שם הם איבדו את כל עולמם, אך לא את האמונה והתקווה וגידלו משפחה לתפארת, זהו הניצוץ היהודי שמצית את הלהבה בלפיד האומה. המשימה שלנו היא לזכור שאנחנו עם אחד, נשמה אחת גדולה שמאירה, עם עבר מפואר ועתיד מזהיר.

יהי מותם של הקדושים ברוך.















הערה: רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.
עורכי דין
  • מידע משפטי - מאמרים טיפים וחדשות
  • תנאי שימוש
  • הצהרת נגישות
  • יצירת קשר
  • אינסטגרם      אינסטגרם
    © כל הזכויות שמורות מערכת מידע משפטי - law-info
    אל ראש הדף