Web 2.0 – משפט ואינטרנט

Web 2.0 – משפט ואינטרנט

מאת עו"ד יורם ליכטנשטיין

יותר ויותר אנו שומעים את המונח Web 2.0 ורבים מאיתנו משתמשים בו בלי להבין במה מדובר.

Web 2.0 הינו המונח הטרנדי החדש המתאר את התפתחות רשת האינטרנט מאוסף של אתרי מידע ומסחר אלקטרוני "סטנדרטיים" למכלול גמיש של שיתוף פעולה והתחלקות במידע באופן מקוון, הן על ידי האתרים והן על ידי הגולשים.

קריסת בועת האינטרנט (מה שמכונה כיום בדיעבד - Web 1.0) גרמה בעיקר לקריסתן של חברות אינטרנטיות בלא בסיס רווחי ברור. למרות זאת, כמות המשתמשים ברשת עלתה מונים רבים ואף היקף השימוש והמסחר האלקטרוני בה התעצמו. אט אט גילו הפועלים באינטרנט, כי הרשת ממשיכה להתפתח והדבר הוביל לבסוף למה שאנו מכירים כאתרי Web 2.0.

אתרי Web 2.0 הינם אתרים אשר אמורים להקל על יכולת הגישה ושינוי המידע הקיים ברשת, על יכולת הגולש להשפיע על תוכן המידע המתפרסם ברשת (ולמעשה, אתר זה - סקופ - הוא ביטוי שלה) והופכים את הרשת החדשה לפלטפורמה נוחה להפצת מידע ויישומים הנוצרים ונצרכים על ידי המשתמשים עצמם. משמעות הדבר הינו ביזור רב ומשמעותי של מקורות המידע השונים והפחתת השליטה מלמעלה על תכני המידע (אם גם בעצם ימים אלו אנו שומעים על מקרים דוגמת חסימת הגישה לבלוג של גולש סיני לדרישת שלטונות סין).

אתרי ה- Web 2.0 הינם אתרים אשר מציגים אחת או יותר מהטכנולוגיות ומהגישות הבאות:

• השימוש ברשת כפלטפורמה להצגת המידע (שתוכנו נקבע על ידי הגולשים);

• השימוש במידע כמנוע המניע את האתר (לדוגמת צמיחתו של אתר תפוז לאור הוספת ה"בלוגיה"). כל מגפת ה"בלוגים" הינה מאפיין בולט של יישום Web 2.0;

• יצירת "ארכיטקטורה של השתתפות" (עוד "באזוורד" נהדרת – Architecture of Participation, שמשמעותה למעשה מתן אפשרות רבה יותר ויותר לגולשים עצמם להשפיע על תוכן האתר, וראו את הטוקבקים הרבים בכל אתרי החדשות ואף את אתר זה - סקופ). למעשה אתרים רבים כבר אינם טורחים בעצמם ליצור את המידע המעודכן בהם, אלא מאפשרים לגולשים לעשות כן, ואלו עושים זאת בשמחה;

• קיומם של מפתחי תוכן עצמאיים שאינם קשורים במישרין לבעלות באתר המציג והתמקדות בטכנולוגיות של קוד פתוח (Open Source). תוכנות P2P (שיתוף בקבצים בין עמיתים), דפדפן ה-Firefox ויישומים רבים נוספים נוצרו בדרך זו;

• מודלים עסקיים המשלבים סינדיקציה של המידע והפצתו לציבור בצורה פשוטה ומאורגנת (הצפת האתרים העושים שימוש בפרוטוקול ה-RSS או Google News). ראשי התיבות של המונח RSS היו תחילה Rich Site Summary אם כי כיום מקובל להתייחס אליו כאל Realy Simple Syndication. כלומר - שיטת הפצת מידע פשוטה ונוחה. כך או אחרת, המדובר בפרוטוקול המאפשר הפצה נוחה ויעילה של מידע מאתרים שונים למחשבו האישי של כל אחד ואחד מאיתנו (באמצעות הדפדפן או קורא חיצוני). כל אחד מאיתנו שרשם לשירותי RSS של אתר המספק אותם יקבל ישירות אליו כתבות ומידע שונה המתפרסם באותו אתר מבלי שיצטרך לבקר בו;

• ניצול ה"זנב הארוך" (כלומר, הענקת במה לביטוי דווקא לקבוצות נישה ספציפיות תוך ניצול היקפה העצום של הרשת). אתר דוגמת אמאזון מתגאה בכך שהוא משרת אף גולשים המעוניינים במוצרים שלא יכלו להשיגם במקום אחר בשל הביקוש הנמוך להם. אולם, היקף הגלישה בו מאפשר לו ליצור רווח גם מאותם מוצרים הנמצאים בצידי "עקומת הפעמון" של הביקוש;

• "סוף עידן התוכנה" (כלומר, מעין הצהרה כי האתר הינו בכל עת עדיין ב"שלב ביתא", בפיתוח). אתר דוגמת ויקיפדיה (אשר כל תכניו מועלים אליו על ידי הגולשים) לעולם לא יסיים את בנייתו, כיוון שבכל עת יכול כל אחד ואחד מאיתנו לעדכן את תוכנו של האתר;

• PodCasting, אשר הינו תהליך המאפשר לכל אחד מאיתנו להקים מעיין תחנת רדיו או טלביזיה עצמאית בעלות זעומה ובצורה נוחה ומאפשר לכל אחד לבחור אף למי ברצונו להאזין בקלות רבה;

• טכנולוגיות דוגמת טכנולוגיית ה-Ajax (שילוב של ג'אווה ו-XML) המאפשרת עדכון מיידי של האתר מיד עם קבלת המידע מהגולש ומאפשר לגולשים לעשות שימוש ביישומים באתרים שונים כאילו נמצאו על ה-Desktop שלהם. שימוש בטכנולוגיה זו ניתן למצוא באתרים דוגמת Del.icio.us, Flickr ו-A9.com; ועוד

למרות שאולי יותר מהכל משמש המונח Web 2.0 את היזמים כמילת קוד להבדיל עצמם מעסקי "הבועה הראשונה" ועל מנת ליצור תחושה אצל קהל הגולשים של התחדשות והתלהבות חוזרת מהאינטרנט, הרי בפועל מוביל שינוי תפיסתי זה אף לשינויים שישפיעו על כל מארג הרשת. האינטראקטיביות הרבה, יכולת ההשפעה העצומה של כל גולש וגולש ויכולת הפיקוח הפוחתת של האתרים, המידע הרב הזורם לגולשים מכל הכיוונים ועוד ועוד. כל אלו יחייבו אותנו לגבש מחדש את תפיסתנו אודות האינטרנט.

הביקורת המוטחת במשתמשי המונח Web 2.0 מתייחסת לכך שלמעשה מדובר באותה גברת בשינוי אדרת ובנסיון להחיות את בועת האינטרנט (מבקרי ה-Com.vention של The Marker יכלו לשמוע את המילה "בועה" בכל משפט שני של הדוברים הבינלאומיים בכנס).

דוגמאות לאתרי Web 2.0 נמצא ב-Del.icio.us (אתר המשתמש ם ב"מועדפים" של המשתמשים כדי ליצור דירוגים והפניות כמו גם מאפשר למשתמשים לגשת באופן מקוון ומכל מחשב ל"מועדפים" שלהם), Ynet/TheMarker/NRG ואחרים (המפעילים שירותים טוקבק), Flickr (המאפשר להתעדכן בתמונות חברים וקרובים), GoogleMaps הידוע, Pandora (פרוייקט מרתק המאפשר לשמוע מוסיקה מתאימה לטעמך מבלי להפר זכויות יוצרים ותוך אפשרות לרכוש את היצירות באופן חוקי), Skype (התוכנה הידועה לשיחות טלפון באמצעות האינטרנט), Technocrati (אתר הבלוגים הידוע או תפוז, אחיו הישראלי) ועוד ועוד.

מעבר למכשולים הטכנולוגים העומדים בפני מקימי האתרים ב"דור השני", הרי שאתרי ה-Web 2.0 יוצרים אף בעיות משפטיות ישנות וחדשות כאחד. המשפט, כידוע, מפגר אחר המציאות, ועד עצם היום הזה אנו רואים כי לא הופנמה משמעותה האמיתית של הרשת וכיצד יש להתאים את הדין הקיים לסביבה משתנה. כיום, יאלץ המשפט להתמודד עם שאלות מורכבות יותר מאלו שנחשפו עם התעצמות האינטרנט. כך, דומה, תעלינה ביתר שאת, שאלות דוגמת היקף ההגנה על זכויות היוצרים במידע המופץ באופן כה נרחב (כיצד יכולים האתרים להגן על עצמם והאם הגולשים יאפשרו להם זאת); כיצד יתייחס הדין לקישורים עמוקים מקום בו הקישור העמוק הופך לכלי שימוש מהמעלה הראשונה בידי הגולשים(למשל בבלוגים ובטוקבקים); מה היקף ההגנה שתוענק לאתר המשמש "שולחן כתיבה" לגולשים המעלים עליו תוכן עצמאי ולא מבוקר ועד כמה יהיה אחראי להפרת זכות יוצרים, לשון הרע ועוולות אחרות שהגולשים עושים; ועוד.

האמור לעיל הינו כללי, תיאורי ולא ממצה ואינו חוות דעת משפטית מחייבת. אין להסתמך עליו לעיל בכל מקרה ספציפי. חובה להתייעץ עם עורך דין בכל עניין המתעורר בתחום.

הערה: רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.