ענישה גופנית של הורה כלפי ילדו

ענישה גופנית של הורה כלפי ילדו
מאת עו"ד שולמית קהלת

התפיסה הבסיסית של החוק הפלילי הינה שהילד אינו רכוש הוריו, ואין הם יכולים לעשות בו ככל העולה על רוחם.
בהתאם לתפיסה זו, מטיל חוק העונשין אחריות פלילית על הורה בגין תקיפת ילדו, הזנחתו או התעללות בו.

בע"פ 4596/98 פלונית נ' מדינת ישראל דן בית המשפט העליון בעניינה של אם שהואשמה בכך שהיכתה בהזדמנויות שונות את שני ילדיה בישבנם וסטרה על פניהם. בנוסף, הואשמה האם שהכתה את בנה באגרוף ושברה את אחת משיניו והיכתה את בתה באמצעות שואב אבק.

בית המשפט דוחה את טענת המערערת לפיה המכות שהכתה את ילדיה אינן עולות כדי עבירה פלילית, שכן מדובר בעונשים שהוטלו כאמצעי משמעת, על מנת להיטיב את דרכם, וקובע הלכה לפיה –

ענישה גופנית כלפי ילדים, או השפלת וביזוי כבודם כשיטת חינוך מצד הוריהם – אסורה.

אשר לשאלה הנשאלת, האם בקביעה זו אין משום גזירה שהציבור שלא יוכל לעמוד בה, שכן, ישנם הורים אשר עושים שימוש בכוח שאינו מוגזם כלפי ילדיהם כדי לחנכם (כגון – מכה קלה בישבן או על כף היד) – האם יש לומר כי מדובר בהורים עבריינים? עונה בית המשפט כי נוכח המצב המשפטי, החברתי והחינוכי בו אנו נתונים, אין להתפשר על חשבון סיכון שלומם ושלמותם של הקטינים – וחוזר על המסר – ענישה גופנית אסורה.

בית המשפט מוסיף כי להורה עומדות ההגנות הקבועות בחוק העונשין שחלות בנסיבות המתאימות, אשר יכללו למשל, את אותם המקרים בהם נעשה שימוש בכוח לצורך הגנה על גופו של הקטין או של אחרים.
זאת ועוד, לרשות התובעת שיקול דעת שלא להעמיד לדין בהעדר עניין לציבור או לסגור את התיק במקרים מתאימים.

חשוב לציין כי במקרים בהם מואשמים הורים בתקיפה או בהתעללות בילדיהם, בית המשפט יורה בדרך כלל על עריכת תסקיר שירות המבחן על מנת לקבל תמונה ראויה ליחסים המשפחתיים ולנסיבות שהובילו להגשתו של כתב האישום.

מגמת הענישה כלפי העבירות הנ"ל הינה מחמירה בדרך כלל, עם זאת, עלולה להשתנות ממקרה למקרה בהתחשב בנסיבות אישיות, כגון: נסיבות האירוע עצמו, מצב משפחתי נוכחי, עבר פלילי וכיו"ב.

כך למשל, קיבל בית המשפט המחוזי בחיפה* את ערעור המדינה בנוגע לאם שתקפה את בנה בן ה- 6 בכך שהצליפה בו בחגורה מספר פעמים כעונש על כך שגנב ממתקים מחנות. בית המשפט השלום נמנע מהרשעת האם בהתחשבו, בין היתר, בעובדה שבנה הוצא מחזקתה ועבר לחזקת אביו, בתסקיר החיובי שהוגש לגביה והחשש שבעקבות הרשעתה היא תפוטר מעבודתה. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה כאמור, והרשיעה את האם בתקיפת קטין וגרימת חבלה של ממש, תוך קביעתו כי על אף חרטת האם וסבלה בעקבות הוצאת הילד ממשמורתה, האינטרס הציבורי מחייב במקרה זה הרשעה בדין.

במקרה אחר, שחומרתו פחותה, הוגש לבית המשפט השלום ברמלה ** כתב אישום נגד הורה אשר תפס באוזנו של בנו, משכה וסובבה. במקרה זה, נמנע בית המשפט מהרשעת ההורה, נוכח תסקיר חיובי שתארו כאדם נורמטיבי והחשש שהרשעה תפגע בעתידו המקצועי כמאבטח.

לסיכום, עבירות נגד קטינים שעניינן ענישה גופנית אסורה, הינן עבירות חמורות ומדיניות רשויות התביעה ובתי המשפט הינה, באופן כללי, החמרה עם הנאשמים, הן לעניין ההרשעה והן לעניין הענישה.

על כן, ראוי ורצוי, לפנות לעו"ד המומחה בתחום מיד עם פתיחת ההליכים הפליליים.


* ע"פ 1206/04 מדינת ישראל נ' קורנבארג נטלי

** פ 2651/05 מדינת ישראל נ' צוברה

הערה: רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.