חוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם – 1980, מסדיר את האחריות של היצרנים בגין נזקי גוף כתוצאה ממוצרים פגומים ומגדיר מיהו היצרן ומהו מוצר פגום.
החוק מחמיר עם היצרנים ומטיל עליהם אחריות מוחלטת בגין פגם במוצר . החוק למעשה קובע חבות מיוחדת של היצרן בגין שימוש במוצר פגום מקו ייצורו ולמעשה יוצר הבדלה בחבות בהשוואה לדיני הנזיקין הכלליים. החשיבות עיקרית נוספת, שבחוק האחריות למוצרים פגומים, הנה נטל הראיה. בעוד שבפקודת הנזיקין, נטל הראיה הינו על התובע מתוך העיקרון "המוציא מחברו עליו הראיה", בחוק האחריות למוצרים פגומים נטל הראיה עובר לנתבע כך שלמעשה על היצרן מוטל הנטל להוכיח שלא התרשל.
החוק מוסיף וקובע כי במידה והנזק נגרם על ידי רכיב פגום, יהיו חייבים הן היצרן והן יצרן הרכיב.
מיהו יצרן?
על פי החוק יצרן הנו אדם העוסק בייצור מוצרים או הרכבתם לשם רווח, לרבות אדם שמציג עצמו כיצרן המוצר, יבואן המייבא מוצר שיוצר בחו"ל למטרות מסחריות וכן ספק שהיצרן שלו בארץ או בחו"ל אינו ניתן לזיהוי.
מהו מוצר פגום?
מוצר פגום הנו מוצר אשר מחמת ליקוי בו עלול לגרום לנזק גוף וכן מוצר אשר בנסיבות העניין נדרשות אזהרות או הוראות טיפול בו והן לא ניתנו או שנתנו במידה שאינה מספקת.
כפי שפורט לעיל, החוק קובע אחריות מוחלטת בשל נזק גוף כתוצאה מפגם במוצר. אין חשיבות לאשם ונטל הראיה כאמור עובר ליצרן.
על אף זאת, החוק קובע מספר הגנות שיעמוד ליצרן. ההגנות המצוינות בחוק הנן ההגנות היחידות שעומדות ליצרן בתביעה בגין נזק גוף כתוצאה משימוש במוצר פגום:
1. הפגם במוצר נוצר לאחר שיצא משליטת היצרן. על היצרן במקרה זה להוכיח כי המוצר עבר בדיקות בטיחות סבירות לפני שיצא משליטתו כדי שתקום החזקה שהנזק נגרם על ידי פגם שנוצר לאחר שהמוצר עזב את חזקתו.
2. לפי רמת הידע המדעי והטכנולוגי הקיים בעת שהמוצר יצא משליטתו, לא יכול היה היצרן לדעת שהמוצר פגום וכי אינו עומד ברמת בטיחות סבירה מבחינת התכנון שלו.
3. המוצר יצא משליטתו של היצרן שלא מרצונו, והיצרן הוכיח שנקט באמצעים סבירים למניעת יציאתו משליטתו ואזהרת הציבור הנוגע בדבר מפני הסיכון הכרוך במוצר.
4. הנפגע ידע על הפגם במוצר, על הסיכון הכרוך בו וחשף עצמו מרצון לסיכון זה.
חשוב להדגיש כי חוק האחריות למוצרים פגומים אינו משחרר את חבותם ו/או האחריות של היצרנים מתוקף דיני הנזיקין הכלליים לרבות פקודת הנזיקין וחוק הגנת הצרכן.
חוק האחריות למוצרים פגומים קובע מסגרת ייחודית בהתייחס לאחריות המוגברת של היצרנים וכחלק מהאיזון הפנימי של החוק נקבעה תקופת התיישנות מקוצרת ל – 3 שנים בלבד. בהתאם לחוק לא ניתן להגיש תביעה לאחר 3 שנים או משחלפו 10 שנים מתום השנה שבה יצא המוצר משליטת היצרן.
במקרה שחלפה תקופת ההתיישנות בהתאם לחוק האחריות למוצרים פגומים עדיין פתוחה בפני הנפגע הדרך לפנות לדיני הנזיקין הכלליים לרבות פקודת הנזיקין (רשלנות או הפרת חובה חקוקה) חוק הגנת הצרכן. כל זאת בכפוף לכך שתקופת ההתיישנות מכוח דינים אלו טרם חלפה. במסלול זה, נטל הראיה אינו עובד לכתפיו של הנתבע/היצרן ועל התובע להוכיח את רכיבי תביעתו.
הערה:
רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה מיועדת בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.
הערה:
רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו.
אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה.
הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.
דאר אלקטרוני:
