תביעות לגמול שעות נוספות ולדמי חופשה

תביעות לגמול שעות נוספות ולדמי חופשה
מאת: עורך דין ונוטריון דורי ברקל

לעיתים מזומנות מוגשות תביעות כספיות של עובדים כנגד מעבידיהם, לאחר סיום יחסי עובד-מעביד ביניהם. שניים מהרכיבים הנפוצים הנתבעים הם תשלום בגין העסקה בשעות נוספות ותשלום דמי חופשה שלא שולמו.

בהקשר זה חשוב לדעת כי הפסיקה קבעה הלכות שונות בתכלית לגבי דרך ההוכחה של כל אחד מהרכיבים הללו.

לגבי תביעה לתשלום בגין שעות נוספות, קבעה ההלכה הפסוקה כי המדובר בתביעת ממון מוגדרת וכי על התובע להוכיח באופן מפורט כל שעה נוספת שבוצעה, ואת כל שאר הנתונים העובדתיים הנדרשים כדי לקבוע את הסכום המגיע לו (ראה פסק הדין בעניין נחום לבון נ' מ.ת.מ. מבנה תעשייה בע"מ, פסק הדין בעניין בר אדון ואח' נ' פרוימוביץ ועוד.

לפיכך, התובע גמול שעות נוספות ממעבידו, טוב יעשה אם יצטייד בכרטיסי נוכחות או ברשומת אחרת המראה את שעות העסקתו, באופן מפורט: מאיזו שעה ועד איזו שעה הועסק בכל יום ויום. רק במקרים חריגים יסתפק בית הדין בהוכחת תבנית העסקה קבועה באמצעות ראיות אחרות, כגון עדי ראיה שיעידו כי התובע הועסק מספר שעות מסוים בכל יום, באופן קבוע וכו'.

לגבי ימי חופשה, המצב שונה לחלוטין: כאשר עובד תובע תשלום דמי חופשה שנתית שלא שולמו לו, רובץ הנטל על המעביד להוכיח כמה ימי חופשה ניצל העובד ומה הייתה היתרה שנותרה לזכותו בתום תקופת עבודתו (ראה פסק הדין בעניין ציק ליפוט נ' חיים קסטנר). על המעביד להציג פנקס ניהול חופשה או ניהול ממוכן של ימי החופשה לעובדיו, אם במסגרת תלושי השכר ואם במסגרת רשומת נפרדת. משלא הצליח המעביד להרים את נטל ההוכחה בעניין זה- טובים סיכויי תביעתו של העובד להתקבל.

הערה: רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.